פסק-דין בתיק ע"ו 9177-01-09

המערער אושפז בכפיה בביה"ח המשיב מכוחה של הוראת אישפוז שהוציא הפסיכיאטר המחוזי ביום 21.12.08.

הועדה הפסיכיאטרית החליטה לגביו ביום 31.12.08 כי הוראת האישפוז תוארך עד ליום 28.2.09, היינו למשך חודשיים, ועל כך מלין המערער בערעור שהוא הגיש לבימ"ש זה ביום 15.1.09.

בעוד הערעור תלוי ועומד, חתם המערער על הסכמתו לאישפוז מרצון (בטופס 6 שלפי תקנה 13(א) לתקנות טיפול בחולי נפש, התשנ"ב - 1992.

הסכמה זו ניתנה ביום 19.1.09, וביה"ח המציא לביהמ"ש עותק של הטופס החתום על ידי המערער במצורף לו מכתב מיום 21.1.09.

לאור ההסכמה והמכתב, החלטתי ביום 22.1.09 כי אין צורך להביא את המערער לדיון היום, וכי אשקול בישיבת היום את מחיקת הערעור, כפי שאכן קורה במקרים רבים בערעורים דומים המתנהלים בפני.

לטענת ב"כ המערער המייצגת אותו מטעם הלשכה לסיוע משפטי, יש מקום להמשך הדיון בערעור המעלה טענות שונות כנגד המשך אישפוזו של המערער מכח הוראת האישפוז. ב"כ המערער טוענת כי אין לייחס משקל או נפקות להסכמה הנ"ל, שניתנה על ידי המערער בלא שאופשר לנציג הלשכה לסיוע משפטי להביע דעתו בענין זה, לייעץ למערער, ולהיווכח כי הסכמתו ניתנה מרצון.

עוד מעלה ב"כ המערער טענה, כי ספק אם יש מקום לחתימה על כתב הסכמה כזה, שעה שהמערער מאושפז מכוחה של הוראת אישפוז.

עמדת המשיב היא כי אין לחלוק על כך שהחתימה נעשתה מרצון. חזקה על הרופאים שפעלו כהלכה ותוצאת ההסכמה היא כי בכל עת, יכול החולה להשתחרר מן האישפוז, כמפורט בסעיף 4 של חוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991.

סעיף 4 של החוק מדבר על אישפוז מרצון של חולה ועל שחרורו. מיקומו של הסעיף אינו מצוי בתווך הסעיפים שעניינם אישפוז כפוי במסלול האזרחי מכוחה של הוראת האישפוז. נראה לכאורה שהמחוקק ביקש להסביר בסע' 4 סיטואציה שבה מגיע אדם לביה"ח חותם על הסכמה לאישפוז מרצון והאישפוז ממשיך ומתנהל בדרך זו ללא כל קשר להוראת אישפוז.

יחד עם זה, אינני רואה מניעה עקרונית לכך שבמהלך אישפוז מכוחה של הוראת אישפוז, תינתן הסכמה של החולה לאישפוז מרצון ולקבל טיפול בטופס 6 של התקנות. המשמעות של הסכמה כזו של החולה, פירושה שמיד עם החתימה על ההסכמה לאישפוז מרצון, מסתיים האישפוז מכוחה של הוראת האישפוז ואין לה יותר תוקף ממועד החתימה ואילך כאסמכתא לאישפוז כפוי של החולה.

החולה עובר ממסגרת של אישפוז כפוי למסגרת של אישפוז מרצון וחלות עליו ההוראות השונות שבסע' המשנה של סע' 4, היינו שבכל עת הוא יכול לחתום על טופס בקשה לשחרור (טופס 8) ואז יש לשחררו מביה"ח תוך 48 שעות וזאת גם במקרה שהרופאים או הפסיכיאטר המחוזי סבורים, שאלמלא ההסכמה עדיין החולה מסוכן ונתמלאו בו שאר הפרטים הקבועים בסע' 6 או 7 לחוק.

היינו, שבמקרה כזה יש לשחרר את החולה תוך 48 שעות, אלא אם כן הפעיל הפסיכיאטר המחוזי את סמכותו ליתן הוראת בדיקה כפויה ו/או הוראת אישפוז שהם יבואו בגדרו של הליך חדש המצדיק אישפוז כפוי שלא על סמך כל ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של החולה הוראת האישפוז שהיו, הערכתן, וההחלטות הקודמות של הועדה הפסיכיאטרית.

נושא נוסף נוגע לצורך לעדכן את באת כח המערער על כך שניתנה הסכמה כזו - על ביה"ח להסדיר נוהל של יידוע ועדכון הצדדים המייצגים את החולה ואת המדינה בהליך הערעור התלוי ועומד. הדבר נדרש על מנת לא לפגוע בייצוגו של המערער וכן על מנת שב"כ המערער יוכל תוך פרק זמן קצר ככל האפשר לאחר חתימה על המסמך לבדוק אכן את מצבו של החולה ולוודא ו/או להשתכנע שאכן ההסכמה ניתנה מרצון ובאופן חופשי, כנדרש.

סיכומו של דבר: נראה לי שיש תחולה וקיום לאפשרות ההסכמה מרצון לאישפוז גם במהלך תקופת קיומה של הוראת אישפוז בכפיה. עם החתימה מתבטלת ההוראה. נשמרת זכות החולה להשתחרר מביה"ח תוך 48 שעות מיום החתימה על טופס הבקשה לשחרור (דבר שיש לאפשר לו לעשות ללא כל מגבלה או התניה החל מן המועד שבו חתם על הבקשה לאישפוז מרצון). על ביה"ח להקפיד בכגון אלה, על מנת שלא לפגוע בזכויותיו של החולה.

אבקש מהגב' איטסקו להביא החלטה זו לעיונה של היועצת המשפטית של משרד הבריאות, על מנת להנחות את בתי החולים על הנוהל המתחייב לאור האמור לעיל בדבר המצאה מיידית של כתב ההסכמה לאישפוז, הן אל הלשכה לסיוע משפטי והן אל נציג היועץ המשפטי לממשלה כך במיוחד שערעור תלוי ועומד.

עוד רצוי שמחוקק המשנה יתן דעתו לנוסחו של טופס 6. רצוי שייכלל בו סעיף מפורש אולי אף מודגש, אשר יעמיד את החולה על כך שהוא זכאי, ללא כל הגבלה, ועל אף ההסכמה, לחזור בו ממנה שאז יוכל להשתחרר מן האישפוז תוך 48 שעות ממועד חזרתו.

ניתן היום,  כ"ט טבת תשס"ט, 25 ינואר 2009, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: